<h1>העיטור אות ש' שכירות — מכת"י</h1>
<h2>דף כא.</h2>
גרסינן בפ"ק דע"ז אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכו ע"ז. ירושלמי (פ"ק דע"ז ה"י) הא במקום שנהגו למכור מוכר אפילו לבית דירה. וכן עמא דבר. ובכל מקום אין משכירין לו בית המרחץ מפני שנקראת על שמו. ובתשובת ראשי ישיבות פונדק מותר להשכיר שאינו אלא לדירה ואינו עושה בו מלאכה שחייבין עליה חטאת אבל מרחץ ופורני אסור. ובתשוב' לרבינו משלם בר' קלונימוס כשם שאסור להשכיר מרחץ כך אסור להשכיר פורני שמלאכת שניהם שוה ואין לו תקנה אלא אם כן מונעו לעשות מלאכה בשבת וצריך להתנות לו בכך אבל שדה מותר דאמר' אריסותיה קא עביד ואין צריך תנאי ואף על גב דאיכא שכר הנאת שבת קבלנות הוא ומותר כדתניא (נדרים ל"ז:) אם היה ישראל שכיר שבת שכר שנה נותנין לו וכן הלכתא וישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות אם התנו מתחילה שיטול גוי חלקו בשבת מותר ליטול בשבת. וסתמא לא איפשיט ואסור. ודוקא שדה אבל מרחץ ודומה לו אפילו התנו אסור מפני שנקרא על שם ישראל ואפילו שדה אם הוא סמוך לו אסור כדגרסינן בירושלמי (שם) זאת אומרת שדה שהיא נתונה על גב הדרך אסור להשכיר לגוים מפני שנקראת על שם ישראל וגוי עושה בו מלאכה בשבתות וימים טובים. ומסתברא דריחים מותר דקיימא לן כב"ה דלית להו שביתת כלים וכל מי שמערים בשבת לגנוב דעת שמים ודעת בריות יש בו אסור וחלול לפני ישראל וגוים. וכתבו הגאונים הערמה אפילו בדרבנן אסורה כגון ההוא צורבא מרבנן דקא ניים אמברא וכו' שאסור לכתחילה כל שכן הערמות באבות מלאכות שיש בו חילול השם ואסור לכתחילה.
